להרגיש כמו מלכה

על מה לא רבו אצלנו היום בבית?:

• שחר מצחיק את החברה שלי והיא לא מתייחסת אליי אלה רק אליו.

• שני רוצה רק מה שאני רוצה.

• למה לי לא מותר מסטיק?

• למה כל הזמן היא בוחרת את התוכנית?

• לסדר את הבית לפני שרואים טלוויזיה?

• מה אני עבדית???

• לא פייר שלשחר מרשים לראות את המשחק ולי לא! "איזה משחק יש"? אני שואלת "לא יודעת אבל זה לא פייר...

• אני שוברת את הביצה, לא אני שוברת... כמעט שאני שברתי את שתיהן... אבל לא ... הצלחתי איכשהו לשמור על איפוק.

ואז... כששירה ביקשה ממני לדבר איתי ביחידות ידעתי שזה הולך להיות ארוך מאוד... ואני, אני כבר הייתי מותשת מכל היום הזה... היא התחילה ישר, לא הלכה סחור, סחור, פשוט ירתה: "אני מרגישה שאתם אוהבים רק את שני. אני מרגישה בבית כמו נמלה שדורכים עליה, לא נמלה! פירור! פירור שאוכלת נמלה. את יודעת אמא, היא המשיכה, בבתים אחרים אני מרגישה כמו מלכה! ילדה לא אמורה להרגיש ככה בבית שלה!

התאמצתי מאוד לא לשאול אותה שאלות, לא להגיד לה את כל מה שהיה לי ובעיקר לא לומר לה שהיא משתפרת לא רע בתיאורים ובמטאפורות שלה בכדי לייצר שיחה של מסכנות... רק שכבתי לידה והקשבתי... והקשבתי... והקשבתי... ואיכשהו כבר הגענו למרכזון. שם כעסו עליה, והחברות שלה ריכלו עליה ואחת מהן שחושבת את עצמה וזו שאמרה לה שהיא לא אוהבת את האופנה שלה... (מזל שהייתי מכ"ית בצבא). כשהיא סיימה את המונולוג שלה שנמשך כחצי שעה, אמרה במתיקות "תודה אמא שהקשבת לי, זה עזר לי להרגיש טוב יותר". חייכתי לעצמי והתאפקתי לא לשאול אותה האם לא ככה מרגישה מלכה...