החופש הגדול יותר מבשיא שלו, הסבלנות של כולם כבר פקעה.. לכולם נגמרו הכוחות...
עודכן: 28 בנוב׳ 2022
החופש הגדול כבר יותר מבשיא שלו, הסבלנות של כולם כבר פקעה או עומדת להגיע לשם ועכשיו שכבר לכולם נגמרו הכוחות, בדיוק אז מגיעה ועולה ההתרגשות, החששות, הלחץ והציפייה של הילדים לקראת תחילת השנה.
לא צריך לעלות לכיתה א', חטיבת ביניים או תיכון בשביל שילדים יתעסקו באין ספור שאלות לקראת השנה החדשה. כל גיל והמחשבות שלו, כל ילד והדברים שמעסיקים אותו... ליד מי אני אשב?
מה יהיה אם המחנכת תשנה את המקום שבו אני יושבת ליד מישהו שאני לא אוהבת?
אני לא הכי אוהב את הציוד שיש לי...
מה אני אלבש ביום הראשון?
איך יהיה לי לפגוש את החברים שלי שהתרחקתי מהם בחופש?
איך המחנכת שלי תהיה?
איזה מורים מקצועיים יהיו לי?
לא הכנתי את המטלות שנתנו לי לחופש...
אני יזכור ללכת לכיתה הנכונה או ששוב תהיה לי פאדיחה כמו שנה שעברה?
כשיש משפחה גדולה הרבה פעמים ילד אחד יכול להכניס אי שקט באחד מהילדים האחרים שלולא החששות "שעפות" באוויר הוא לא היה חושב עליהם בכלל... זה מאתגר מאוד לייצר מצד אחד שיתוף ושיח משפחתי ומצד שני לדאוג שלא תהיה הצפה מיותרת. הפתרון הוא כמו תמיד – עניין של איזון.
יש ילדים שישתפו בצורה כזו או אחרת את המחשבות והרגשות שלהם לקראת תחילת השנה, זה רגע שבו כדאי לנסות לייצר שיחה אישית.
בשיחה (ובכלל ברגעים של שיתוף) חשוב יותר מהכל להיות בהקשבה. לא לנסות לגמד: להגיד "יהיה בסדר", "שטויות", "יש לך אחלה של תיק", "בקטנה", "אבל את מכירה את כולם"... גם לא לנסות לסדר להם את החיים ולהתקשר לאמא של החברה שתדבר עם הבת שלה שישבו אחת ליד השנייה או למחנכת שתנהל עוד שיחה עם הילדה.
תקשיבו להם, רק תקשיבו. זה לא הזמן לספר להם איך היה לנו ביום הראשון ללימודים. לא מדברים עכשיו עלינו, מדברים עכשיו עליהם. זה גם לא הזמן לתת עצות שנכונות לנו ולא בהכרח להם, או להגיד, תראה את אחיך הגדול, זה בכלל לא מעסיק אותו..."
זה הזמן להקשיב, לשאול שאלות:
מה יכול לעזור לך?
מה אתה מתכוון לעשות עם זה?
היתה לך פעם מחשבה כזו? מה עשית אז?
אחר כך, אחרי שהקשבנו, ששאלנו, אנחנו יכולים פשוט לחבק אותם ולהגיד להם שזה כל כך טבעי להרגיש ככה, זה באמת יום כזה שיכול להלחיץ ושאנחנו סומכים עליהם. סומכים עליהם לא שהכל יסתדר להם כמו שהם רוצים, אלא סומכים עליהם שהם ידעו להתמודד עם הסיטואציות השונות...
והילדים האלו שלא יגידו דבר? גם לא שנשאל אותם... אלו שלא ידברו את הרגשות שלהם, אלא פשוט יתנהגו אותם? אלו שידברו הרבה רק בשביל לדבר, או יהיו מתוחים, עצבניים, יבכו הרבה, אלה שלא נבין מה יש להם???
אותם גם נבין, ננשום עמוק, נראה את הרגש שמסתתר מאחורי המעשה, נזמין אותם שוב ושוב לשתף... נוכל לשאול שאלות מכוונות, נוכל לשתף ברגעים שמעוררים בנו מחשבות, מתח, חששות... ככל שנשתף אותם יותר ויותר בעולם שלנו, כך נלמד אותם לשתף אותנו בעולם שלהם.
משפחה גדולה היא כח רגשי גדול! זה הזמן לשוחח על חששות בארוחת הערב המשותפת, להזמין שכל אחד ישתף במה מעסיק אותו, לבדוק עם האחים הגדולים והצעירים איזה מחשבות או תובנות יש להם.
אני מאחלת לכולנו התחלה של שנת לימודים נעימה,
מתרגשת בשביל הילדים הפרטיים שלי,
מתרגשת בשביל ה- 20 ילדים החדשים שאני הולכת לפגוש,
משהו חדש מתחיל... עכשיו...
תגובות