האנרגיה תצא
האנרגיה תצא. המקלחת תתקיים, החדר יסודר, ארוחת הערב תוגש, העוגייה תינתן... השאלה היחידה היא, איך...
נסו להיזכר בכל הפעמים שאיבדתם את זה, שהמפלצת הפנימית בכם מצאה את דרכה החוצה. עצמו את העיניים ונסו להיזכר מה היה שם רגע אחרי הצעקה הגדולה, שלא נאמר הצרחה... סביר להניח שלא היתה שם הקלה. בחלק מהמקרים אנחנו מצדיקים את עצמנו (הכל אני עושה לבד, כמה פעמים כבר ביקשתי, רק בצעקות זזים בבית הזה?!), ברגעים אחרים אנחנו עלולים להתמלא ברגשות אשמה בשביל להקל על עצמנו. כך או כך נינוחות, הקלה, רוגע ונשימה לא היו שם. אין ספק שלהצליח לשמור על סבלנות, אמפטיות, הכלה והקשבה לילדים שלנו תוך כדי הג'גלינג של החיים זה מעייף, מתיש וסוחט. עם זאת, לצעוק, לבקר, לכעוס ולראות את השברים מעייף ומתיש לא פחות.
צאו מהחדר, כנסו לשירותים, שימו שיר שאתם אוהבים, תתרגלו נשימות, תרקדו, תעשו כל דבר שישאיר את השליטה אצלכם. את השליטה שלכם בעצמכם. לא את השליטה שלכם בהם.
אז מה בעצם הם הדברים שגורמים לנו לאבד את עצמנו? זה היה הרגע הזה שהבנו שאנחנו עושים ועושים עוד ועוד דברים עבור הילדים שלנו למרות שהם יכולים לעשות את הדברים בכוחות עצמם? זה קרה כי ציפינו לקבל שם מחיאות כפיים, הוקרה או לפחות הכרה וזה לא הגיע? אולי כי העמסנו על עצמנו עוד ועוד דברים ואז סיכה אחת פוצצה את כל הבועה היפה שסידרנו לעצמנו? אולי סתם הרגשנו שהם לא רואים אותנו, לא מקשבים לנו, אולי הרגשנו שאנחנו מאבדים שליטה, שהכל משתגע?
אזז בואו נעשה לעצמנו טובה ונבדוק מה הדברים שגורמים למפלצת שלנו לצאת? נלמד אותה, נכיר אותה על בוריה על מנת שנדע לשלוט בה. שנדע לעדן אותה, שננסה לשלוט בה ולא באף אחד מהילדים שלנו. כי כשאנחנו מנסים לשלוט על הילדים שלנו יוצאת מאיתנו הביקורת, הצעקות, ה"ככה אני אמרתי". כי כשאנחנו מנסים לשלוט על הילדים שלנו, אנחנו לוקחים מהם את השליטה שלהם על עצמם ואז מתחיל המאבק האמיתי שבו לטווח הארוך תמיד נפסיד שם.
אף אחד מאיתנו לא אוהב להינזף באופן קבוע, לשמוע עד כמה אנחנו לא מספיקים, עד כמה אם היינו עושים עוד קצת, ואם היינו מקשיבים טיפה יותר הכל היה נראה אחרת ונהדר. אף אחד מאיתנו לא באמת גדל והתפתח מצעקה אחת טובה שקיבלנו... אז בפעם הבאה שהמפלצת מתחילה להתעורר, קחו נשימה עמוקה, תזכרו שהשליטה היא רק שלנו בעצמנו, תזכרו שהאנרגיה תצא. הגלגל יתגלגל. זו הבחירה שלנו בלבד איזו אנרגיה תצא ואיך היא תיראה.
תגובות