את אמא גרועה

הגעתי למטבח ושמעתי: "אוייי את הולכת לבכות לאמא?" "נעלבת?" "אני שומע על הקול שלך שאת עומדת לבכות..."

ואני הייתי כ"כ גאה בה שהיא הצליחה לעמוד מולו, "אני לא בן אדם כמוך שחר, אני לא יעליב אותך ככה..."

אחרי המקלחת היא ביקשה לדבר איתי בחדר ואז... ואז הכל יצא.

לא איכפת לך מהילדים שלך! איזו אמא לא מתערבת כשהילדים שלה רבים? איזו מן אמא את? את לא דואגת לנו! הנה, אפילו רונה משתעלת כי את לא דואגת לה לסווצ'רט.

את לא מבינה שיש לך שני ילדים אלימים בבית? ולך לא איכפת!! זה יעבור מדור לדור אמא!! (רק מזכירה שהיא רק עוד רגע בת 7...)

הקשבתי והקשבתי, ניסיתי להסביר לה ואמרתי: אני כל כך סומכת עליכם שכמו שאתם יודעים להסתדר כל כך יפה יחד, אתם תצליחו לפתור גם את הבעיות בניכם, את חזקה! תראי איזה משפט גדול אמרת לשחר!!

כל האמהות של החברות שלי מתערבות שהילדים שלהן רבים ואת ? את לא! כי את אמא גרועה!

ואז השתעשעתי עם המחשבה ושאלתי אותה:

- את היית רוצה אמא אחרת?

- כן!

- מי?

היא התחילה לעבור על כל האמהות של החברות שלה...

- אז אצל X האוכל גרוע.

- בבית של X אמא שלה כל הזמן צועקת, גם כשאני נמצאת, אז בטח כשאני לא נמצאת היא צועקת יותר חזק.

- אצל Xההורים שלה לא נעימים...

וככה היא עברה על כמה חברות... הסתכלה עליי ואמרה, טוב, אני נשארת איתך...

במעט שנים שאני אמא כבר למדתי, ברגע שאני מתערבת אני בהכרח לוקחת צד של מישהו וזה בלי שאני באמת יודעת מה היה לפני רגע, בלי שאני יודעת על מה באמת באמת הם רבים ומה באמת יוצא שם ובעיקר ברגע שאני מתערבת אני אומרת להם בשקט, בשקט שאני לא באמת יכולה לסמוך עליהם. אני גם אומרת לאחד מהם שאני כרגע לא איתו...

אני לא תמיד מצליחה ועם זאת תמיד אשתדל להתערב רק נגד אלימות פיזית ושם אני לא בעד מישהו, לא נגד מישהו, אני רק נגד האלימות.

הילדים שלנו צריכים להיעלב, הם צריכים להעליב, רק ככה הם יוכלו להגיד משפט כמו "אני לא אהיה כמוך, אני לא יעליב אותך ככה" ורק מתוך ההתנסות החברתית השמורה שנקראת בית, הם יוכלו להתמודד עם השדה החברתי שקשה בהרבה.